ועדת גרוניס התרשלה בתהליך האישור של דוד זיני כמועמד לראשות השב"כ

האם ניתן לתת אמון בהחלטה של ועדת גרוניס לאשר את המועמדות של דוד זיני לראשות השב"כ? לדעתי הועדה התרשלה בתפקידה, אולי מתוך חשש להתעמת עם ראש הממשלה.

בעדותו בפני ועדת גרוניס אמר להם המיועד לראשות השב"כ דוד זיני, ביושר (כמו שאומרים היום), כי הוא לא רואה את עצמו כפוף במאת האחוזים לשלטון החוק, ולפסיקות בתי המשפט, אלא להלכה היהודית כפי שמפרשים אותה אביו ורבותיו הרבנים.

בלשונו: "הוא לא יראה עצמו כפוף לחוק אם למשל יהיה חוק שיחייבו לאכול חזיר". "למשל", הקפיד והוסיף.

זו הדוגמא של זיני לדין בלתי חוקי בעליל.

אפשר לחשוב שיש משהו רע בלאכול חזיר. משהו לא מוסרי, משהו פסול, מעבר לכך שהוא לא כשר על פי ההלכה. הרי רוב העולם, ורוב הציבור בישראל אוכלים חזיר, לרבות ראש הממשלה שלנו, שאוכל חזיר ושרצים, כידוע לכל.

הדוגמא הזו מבטאת את עולמו של זיני, את כפיפותו להלכה. ומחייבת בחינה.

השאלה שנשארה פתוחה היא מהו "לאכול חזיר" עבור זיני. מהו הגבול בו הוא לא משרת את החוק, את המדינה, את הדין והמשפט שלה, אלא את אמונתו הדתית ואת ההלכה.

ועדת גרוניס לא הוסיפה ושאלה על כך, ובעצם לא עשתה את תפקידה, שהרי זוהי מהות ניגוד העניינים שרובץ כעננה על המינוי של זיני. האם הוא מציית לחוק, או לראש הממשלה, או אולי לרב טאו, ולפרשנות קיצונית של ההלכה.

ונשאלה השאלה, האם חוק שיחייב, למשל, התנתקות, כלומר גירוש יהודים מביתם בהתנחלות, הוא "חזיר"? האם יציית לחוק או לפרשנות הלכתית אחרת? האם חוק שקובע את השוויון בין יהודים לערבים הוא "חזיר"? שהרי בהלכה היהודית יש דין שונה ליהודי ולגוי.

האם זיני, כראש השב"כ, רואה עצמו כפוף ל"הלכות הריגת גוי", בהלכה, השונות לגמרי מהלכות הריגה של יהודים? האם חוק שיחייב אותו להתנער מהברכה "ברוך שלא עשני אישה" ולכבד את השוויון בין גברים לנשים, הוא "חזיר"?

דוד זיני, הוא לא עוד חובש כיפה בתפקיד ציבורי, אלא האיש שאמור לשמור על הדמוקרטיה הישראלית על פי חוק, וצפוי לעמוד במתח בין ציות לבג"צ לבין ציות לממשלה הנשענת על חרדים ומשיחיים.

החשש שהעלו רבים וטובים בפני הועדה היה ונותר כי הוא רואה עצמו כפוף לדין אחר, ולמעשה לא רק שהוא לא התנער ממנו, לא הסיר את החשש, אלא אמר במפורש שבעיניו חוקי ההלכה גוברים על החוק. זוהי עמדתם של חרדים ומשיחים רבים, לפיה הדין הישראלי הוא בגדר "ערכאות של גויים". והציות לו הוא בגדר דינא דמלכותא דינא, אבל לא מעבר לכך. כלומר חובת הציות היא שטחית ופורמלית כדי להימנע מנזק אבל לא מהותית, לא ערכית, ולא מחייבת את היהודי המאמין, ברגע של סתירה בין הדינים.

לכל אחד יש את החזיר שלו, כמובן, וחובת הציות היא עד לדגל השחור של אי החוקיות בעליל של המעשים הדוקרים את הלב, אולם, כאשר הדוגמא שזיני נותן היא לא דוגמא מוסרית אלא דוגמא הלכתית של דיני כשרות, המדובר באור אדום בוהק.

חובתה של ועדת גרוניס היתה לברר את הדברים לעומקם. את היחס לראש הממשלה, את היחס לדברים הנוראים שמיוחסים לאביו, את היחס העמוק לחובה לציית לחוק, לבג"צ, וליועצת המשפטית לממשלה, המבטאת כלפי ראש השב"כ את החוק הישראלי. הועדה נמנעה באופן מפורש מלעשות זאת, וכך מעלה בתפקידה.

המסמך שלה הוא מביש עלוב ושטחי. בושה לשופט גרוניס, ועדות נוראה לשפל של מערכת המשפט שלנו, שמורתעת מפוחדת ומתכופפת בפני הפריץ, גם כאשר הוא נאשם בפלילים, שאסור היה לו לגעת במינוי של ראש השב"כ.

המינוי של דוד זיני לראשות השב"כ הוא חזיר בהיכל.

זה העונש לשב"כ על הכישלון של שבעה באוקטובר. מינוי של אדם שלא מכיר את הארגון, לא עבד בו ולא עבד איתו, וגם לא איש מודיעין, בלי ניסיון וידע במהותה של משטרה חשאית, בהליכים הפליליים, באיזון בין זכויות האדם של אזרחים לבין שמירת הביטחון והדמוקרטיה. איש שיתרונו היחיד עבור ראש הממשלה שהוא בא מבחוץ, ושותף לתפיסת עולם פוליטית משיחית של חלקים בממשלה.

ועדת גרוניס הקפידה והדגישה שהיא עוסקת רק ב"טוהר המידות" ובכך השאירה לבג"צ את השאלות הנוספות שעולות, הנוגעות להתאמה לתפקיד, לאופי המעורבות של ראש הממשלה, ולמשמעות שיש ליחס לכך שראש הממשלה הזה הוא "שור מועד", בעולמו של זיני, כלומר מי שעתיד לבקש מראש השב"כ לעשות שימוש בסמכויותיו לא לטובת הממלכה אלא לטובתו האישית של נתניהו.

ניתן רק לקוות ולצפות שבית המשפט העליון יעשה את תפקידו ויבחן את המינוי, כן, גם לאור העובדה שעילת חוסר הסבירות הקיצוני עדיין איתנו. המינוי של זיני הוא מינוי לא סביר באופן קיצוני, נגוע הן בתהליך והן במהות, טבול באינטרס זר של הממנה, ומסוכן לבטחון ישראל.

#ועדת_גרוניס

#שבכ

#דודזיני

#אמון