האם ישראל היא עדיין מדינת חוק דמוקרטית? השאלה הזו היא חשובה לא רק תיאורטית לנו חוקרי מדע המדינה המשפטנים ואנשי האתיקה אלא גם לכל אזרח ששואל את עצמו על חובות הציות לחוק, על אופן ההשתתפות במרי אזרחי או במחאה, וזאת בעיקר על רקע המראות הקשים שאנו רואים באירן, שם במדינה שהיא דיקטטורית באופן מובהק, המחאה היא אלימה, והדרך לשינוי משטר עוברת במרחץ דמים מזעזע, כי אין דרך אחרת. אנחנו כמובן לא שם. ואני מעריך שגם לא נהיה. עדיין יש צורך ללבן את השאלה האם ישראל היא מדינת חוק דמוקרטית, עם של

בשנה הקרובה יהיו בחירות. סיבה טובה לתקווה. הבחירות האלה הן מכריעות וגורליות. הפעם זה קרב אמיתי על קיומה של ישראל כדמוקרטיה, מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח הציונות ומגילת העצמאות. מול הישראלים עומד מחנה גדול של הקואליציה הנוכחית הכהניסטית, משמידי המדינה, שאחראים לטבח הנורא של 7/10, מסרבים להכיר באחריותם לאסון, מסרבים להקים ועדת חקירה ממלכתית, תומכים בהשתמטות של החרדים, ומנסים לעשות הפיכה משטרית כדי לחסל את הפרדת הרשויות ואת שלטון החוק ולהקים כאן מדינה סמכותנית מבוססת על ההלכה. מו

פרשת הפצ"רית הגיעה לבית המשפט העליון. בג"צ בחר באסרטגיה של ריצוי השלטון ומאמץ עליון להגיע להסכמות, לנקודת אמצע, לאיזון חדש שיהיה עדיין סביר שישמור על המדינה ומוסדותיה מפני פירוק. כל משפטן ציבורי יודע שהחלטת בג"צ לאפשר לשר המשפטים, יריב לוין, למנות מלווה וממונה על החקירה הפלילית של הפצ"רית, בניגוד לעמדתה של הפרקליטות, היא החלטה שלא קשורה למשפט הישראלי, לא נכונה משפטית ועומדת בניגוד למסורת המשפטית ולדין החל בישראל 77 שנים. סטודנט שלנו שהיה טוען את זה היה נכשל כמובן במבחן. על פנ